על גברים,טיפול נפשי או מה מפחיד גברים ?

חלקנו או כולנו מודעים לבעיית הגברים בגישתם לתרומה והתועלת של טיפול נפשי רגשי …

בשפת העם נהוג לדבר על "המין החזק" מול "המין החלש”…"המין היפה" מול……כאשר רוצים להסביר נושא מסוים הקשור לגברים ולרגשות נוהגים להניף יד מזלזלת ולומר "טוב..מה ציפית מגבר…?" ההתייחסות הפשטנית מדברת על כך שגברים הינם "נכים רגשית" ואם גבר מסויים חורג במילימטר מהסטנדרט הצפוי אזי מדובר בגבר שמחובר  לצד הנשי שלו או בהומוסקסואל.כמטפל (גם) בגברים אני עסוק שנים רבות בניסיון לפתח הבנה טובה יותר של העולם הגברי.אני סבור שבעולם של טיפול נפשי רגשי אין עדיין מספיק פתיחות ואולי גם אין מספיק השקעה בנושא.על בסיס תחושות בלבד אני משער כי רוב הזוגות המגיעים לטיפול נפשי זוגי פונים עקב רצונה של האישה בשינוי בתוך הזוגיות ופעמים רבות אחרי שניסתה תקופה ארוכה לשכנע את בעלה לטובת טיפול נפשי פסיכותרפי עד כדי איום בפירוק הזוגיות..גברים המגיעים לטיפול נפשי אישי שלא במסגרת טיפול זוגי "נדחפים" לפעמים למהלך הטיפול על ידי בנות זוגם.קבוצה אחרת הינה של גברים המגיעים לטיפול נפשי אישי ללא התערבות בת הזוג אך מתוך מצוקה נוראית והרגשה ש"אין לי כבר מה להפסיד…".בעבודתי בשירות הציבורי ובקליניקה פרטית בתחום טיפול נפשי ורגשי באלימות במשפחה אני פוגש גברים המגיעים לטיפול כתוצאה מלחץ של גורמי אכיפה כמו שרות מבחן,משטרה או בתי משפט.

מה בעצם מוביל למציאות זו ? מדוע גברים יגיבו ב"אני יודע הכי טוב לטפל בעצמי…" .."…אני לא מאמין בטיפול נפשי …"… "אני כאן בגלל אישתי…"(גם שם של הצגה בנושא) ועוד כהנה וכהנה….

טיפול נפשי רגשי

ממפגשים טיפוליים רבים מאד עם גברים בחדר הטיפולים או בקבוצות טיפוליות ומתוך דיונים מקצועיים רבים בנושא עם קולגות וכמובן מתוך קריאה ולמידה של חומרים עדכניים בנושא אני סבור שמדובר באיזשהו תהליך של הבניה חברתית שבו לוקחת חלק החברה כולה.קיימים שינויים קלים פה ושם אך לעניות דעתי המצב בכללותו דומה למתואר.כוונתי היא שגברים מקבלים משחר ילדותם מסרים חוזרים ונשנים שדורשים מהם להימנע מחיבור לרגשות…להימנע מביטויים של נזקקות … לא להפגין חולשה באופן פומבי או לפחות לעשות זאת תוך כדי שליטה… וכמובן "להיות גברים".לצורך הבהרת הדברים אשתמש במספר דוגמאות:

1)לפני למעלה מ-20 שנה בזמן חופשה הייתי עד למחזה שנחרת בזכרוני.ילד כבן 5 נבהל מכלב כמעט בגודל שלו שפסע לעברו.הילד באופן טבעי ביותר בכה.אביו ניגש אליו ונזף בו בזו הלשון.."למה אתה בוכה…? תפסיק לבכות!!! תסתכל אף אחד לא בוכה חוץ ממך…" אני מרשה לעצמי לשער שהאבא האוהב ואיכפתי היה מגיב אחרת אם היה מדובר בילדה.

2) במפגשים חברתיים שונים ובהזדמנויות לא מעטות אני זוכה לשמוע בשיחות סתמיות לגמרי נשים מדברות על כך ש.."יש לי 3 ילדים …2  קטנים ו…בעלי…"

3)המושגים הרווחים בשפה המדוברת מלאים בדוגמאות המצביעות על הבנייה חברתית לתוצאה שאותה אני מתאר.

"גבר גבר !!!" (לא שמעתי מושג דומה ורווח כל כך על נשים).

"תהיה גבר או תתנהג כמו גבר!!"

"אל תהיה נקבה" או "מתנהג כמו נקבה" כמובן בטון ביקורתי ומזלזל.

"הוא נראה או מדבר או הולך ממש כמו סיסי כמו פייגלה כמו…"

"מה אתה בוכה…אתה ילדה? אישה?.."

ואפילו "גבר, מה העניינים ?"

מילים ומשפטים שמופיעים בשפה המדוברת על ידי גברים אך עם יד על הלב גם על ידי נשים כלפי בנים-גברים שכל חטאם היה שהפגינו רוך,חולשה או נזקקות כלשהי…..

כמובן שאין בכתוב כל כוונה לאיזושהי אמירה מדעית,מחקרית או דומה לכך.יחד עם זאת אני סבור שהחברה כולה משתפת פעולה בתהליך שיוצר אבחנה ברורה בכל הקשור לשוני בין גברים ונשים בהתייחסותם לעולם הרגש והיחס לעניין טיפול רגשי במבוגרים ולכן את מחיר ההבנייה הזו משלמים כולנו.

נכתב ע"י נחל איתיאל google+