אלימות במשפחה – תובנות אישיות

לאחר כ-20 שנות עבודה כפסיכותרפיסט בתחומי אלימות במשפחה, 20 שנות טיפול אישי ו/או קבוצתי במאות נשים וגברים שהתקשורת שהם מקיימים כוללת בתוכה גם התנהגות אלימה ולאחר טיפול בלמעלה מ100 ילדים מגיל 3 עד 16 החשופים לאירועים של אלימות במשפחה יש לי מספר תובנות בנושא.

לא מדובר במסקנות מדעיות או מבוססות סטאטיסטית אלא בחוויות מתוך המפגש האנושי.

השימוש במילה אלימות במשפחה בהקשר לתופעה זו אינו תורם בהכרח להכחדתה ולעיתים מקשה ואף מונע מאנשים להגיע לטיפול.

תובנות מטיפול בנושאי אלימות במשפחה

פגשתי נשים שהשמעת המושג “ נשים מוכות " לגביהן היווה זעזוע מנטלי ורגשי משמעותי ביותר ובהמשך הפך למקור כח ונקודת מפנה בתהליך הטיפולי.יחד עם זאת ברור לי שיש נשים הנמנעות מפנייה לטיפול עקב המטען הרגשי השלילי המתלווה למושג “ אלימות במשפחה ” או “נשים מוכות”.

לא נתקלתי אף לא בגבר אחד שציין שעצם הזכרת המילה “אלימות” לא עוררה אצלו התנגדות וקושי  משמעותי.

בשנים האחרונות אני נתקל יותר ויותר בנשים המשתפות בחדר הטיפולים באלימות שלהן כלפי בן הזוג.אין כאן ניסיון להשוות,להצדיק או לנקוט עמדה כלשהי כלפי הנושא בכללותו אך מדובר בהחלט במידע שמסייע לשפוך אור נוסף על התופעה.

במרכזים למניעת אלימות ובפרט אלימות במשפחה העוסקים בטיפול יומיומי בנושא עסוקים מאד בחשיבה על טכניקות של שיווק ופרסום לטובת גיוס גברים לטיפול.מניסיוני אני יכול לומר שקרוב ל-100% מהגברים מגיעים לטיפול בעל כורחם אם כתוצאה מהתערבות משטרה,בית משפט או פנייה מוקדמת של האישה לקבלת עזרה והחשש לפירוק הקשר.יחד עם זאת חלק ניכר מהגברים נשאר בטיפול גם לאחר שפג האיום או צוו בית המשפט.

 עבודה עם ילדים ומתבגרים החשופים לאירועי אלימות במשפחה ובבית לימדה אותי המון על הנזק הנפשי הרב הנגרם להם.מדובר בעצם בקורבנות “השקטים”של התופעה הקשה. מבוגרים רבים סבורים ואף טוענים שהילדים לא היו עדים או נוכחים באירוע הקשה ולכן לא נפגעו אך ברור שטיעון זה הינו חלק מהכחשה של התופעה וקושי להתמודד עם האחריות של ההורים לשלומם הנפשי של הילדים.שפת הגוף,האווירה הקשה והמתח אינם נעלמים מעיני הילדים ומעבירים מסר,לפעמים עקיף על המציאות הקשה השוררת בבית.

מדובר במצבים מורכבים ולעיתים תמוהים מפני שהפגיעה לפעמים סמויה מהעין ולא תמיד אפשר להבחין בסימפטומים התנהגותיים או רגשיים.אנו נמצא גם ילדים שבפועל מתפקדים היטב בבית ספר,מגיעים להישיגים טובים ואף למעלה מזה וכך “מצליחים להסתיר את מצוקתם”.

הילד החשוף לאירועים קשים בין הוריו חווה משבר אמון קשה.לרוב מקבל מסר שעליו לשמור את הדברים בסוד כי “לא קרה כלום” ולומד לפתח מנגנוני הגנה והסתגלות המתאימים לסיטואציה בה הוא גדל.בתהליך איטי גרעין האישיות מצטמצם ונעטף בקליפה קשה לחדירה .הילד מתרחק מעצמו ומרצונותיו ומכל מה שחשוב להתפתחותו התקינה ועסוק במציאת דרכים להשביע את רצון הוריו ולדאוג לכך שיהיו רגועים.

אחד השלבים ההתפתחותיים המשמעותיים בו ניתן לפגוש בנזק הנגרם כתוצאה מגדילה של ילדים בצל אלימות במשפחה הוא שלב גיבוש הזהות שמתחיל בגיל ההתבגרות ונמשך לאורך שנים.תהליך בניית הזהות שמתקיים באופן מודע וגם באופן לא מודע תוך כדי דיאלוג עם דמויות ההורים מלווה  בקשיים,תסכולים וייסורים  כאשר חלק  מהקשיים הינם אובייקטיביים לגמרי וחלק מחריפים מאד  כתוצאה מהיחסים שהילד מפתח עם דמויות האב והאם שחשפו אותו למציאות פוגעת.

במהלך טיפול רגשי בילדים ומתבגרים – החשופים לקונפליקטים קשים,אווירת מתח,הנתונים בעוצמות רגשיות גבוהות ואימפולסיביות ולבטח נחשפו לאלימות,אני  אמור ליצור בחדר הטיפולים אווירה מקבלת,תומכת ומבינה ולאפשר לילד או למתבגר תנאים אופטימלים כדי להיות מסוגל להכיר את עצמו ולבטא את מחשבותיו ורגשותיו באופן אותנטי.

נכתב ע"י נחל איתיאל google+